זמן מסך וילדים: הטוב, הרע והלא נורא

זמן מסך וילדים: הטוב, הרע והלא נורא

 

  • "לא לחשוף ילדים מתחת לגיל שנתיים למסכים !!!"

  • "הילדים כל היום בתוך המסך!"

  • "בגלל המסכים יש אלימות ופורנו!!"

  • "הדור הזה רק יודע פורטנייט".

 

מוכר לכם?

מסכים הם ככל הנראה השטן החדש. לכל דור ודור יש את השטן שלו. פעם זו הייתה הטלוויזיה, אז הגיע תורו של המחשב האישי והיום הגיע תור מסך הטלפון החכם, הקונסולת משחקים או הטאבלט.

קצת לפני כן, אמרו את אותו הדבר על ספרים, תאמינו או לא.

אמרו שקריאת ספרים בחושך פוגעת בראייה, שרפו ספרים והחביאו אותם בטענה כי הם פוגעים בנוער.

אמרו שישיבה קרוב מידי לטלוויזיה פוגעת בעיניים, ושהקרבה למסך הסלולרי הורסת אותם.

אמרו שאסור לראות יותר משלוש שעות ביום טלוויזיה ושאסור יותר משעתיים מחשב.

אז מה מכל זה נכון? מה אמת? מה הגזמה?

בואו נעשה קצת סדר בנתונים.

ראשית, ישיבה קרוב לטלוויזיה, או עם העיניים בתוך המסך, או קריאה בחושך, לא פוגעת בראייה, זו שטות מוחלטת, אז תנו לילדים לשבת איפה שבא להם. הפוקוס של ילדים הוא טוב יותר מאשר של מבוגרים והעיניים שלהם מסתגלות מהר יותר לשינויי פוקוס.

הנה לינק לניפוץ כמה מיתוסים על ראייה:

https://healthcare.utah.edu/healthfeed/postings/2017/09/vision-myths.php

 

מבחינת הורית, האם באמת אנחנו יכולים להוציא את הטלוויזיות מהבית? את המכשירים הסלולריים?  גם את שלנו? כדי שהילדים לא יחשפו לזה? אז יש כאלו שכן ויופי להם, אבל זוהי גישה קיצונית. העולם הולך יותר ויותר לכיוון של מסכים ולגדל ילד שלא מסוגל להפעיל טכנולוגיה זה לגדל ילד שלא יהיה מסוגל להסתדר בעולם של עוד 10-15 שנים. אנחנו כבר היום בעידן של מציאות מדומה כאשר האייפון הראשון יצא רק לפני 12 שנה. מה יקרה בעוד 15? פשוט, התלות של בני האדם בטכנולוגיה רק תגבר, אז לא לחשוף ילדים לטכנולוגיה זה אשכרה לעשות להם נזק.

חוץ מזה, אנחנו כולנו משתמשים במסכים כדי להפיג שעמום, כדי להשקיט את הילדים לשעה שעתיים, כדי לשחד אותם ועוד. אז האם זה כל כך רע? צריך להגביל או לא? משרד הבריאות צודק או שזו עוד פעם פאניקה קיצונית (אמרו במשרד הבריאות גם שעתיים ביום טלוויזיה, פרק אחד של מאסטר שף לוקח 3 שעות…).

אז מכל מה שמסתובב בחוץ מבחינת מידע, מה נכון ומה לא נכון?

האם למסכים באופן כללי יש אפקט שלילי על התפתחות ילדים ונוער? מה קורה מתחת לגיל 3? לחשוף או לא לחשוף?

כמה מתוך המידע הזה באמת מבוסס מחקרים אמיתיים וכמה ממנו זה התקשורת שמנסה לעשות כותרות ?

הרי גם את משחקי המחשב האשימו באלימות של ילדים (מה שהתברר בסוף כהפוך לגמרי, ילדים שמשחקים במשחקי מחשב דווקא מוצאים פורקן לאלימות).

מה ההבדל בין צפייה בטלוויזיה ומשחק בטלפון? האם שניהם הם אותו "זמן מסך"?

אז בואו נעשה קצת סדר בכל הבאלגן, נתחיל עם:

הרע

  • ארגון הבריאות העולמי הוציא המלצה ב 2019 אשר מחזקת את ההמלצה של ארגון רופאי הילדים האמריקאי מ 2016. הארגון ממליץ לא לחשוף ילדים בגילאי 2-5 ליותר משעה ביום של זמן מסך וכמה שפחות יותר טוב. ההמלצה היא לא כי המסכים עצמם הם מזיקים לילדים אלא יותר כיוון שזמן מסך בא במקום זמן שינה ופעילות גופנית החיונית להתפתחות המנטאלית והפיזית בגילאים האלו. המלצת ארגון הבריאות העולמי:  https://www.who.int/news-room/detail/24-04-2019-to-grow-up-healthy-children-need-to-sit-less-and-play-more

 

  • אחת הלמידות המשמעותיות ביותר בשנות החיים הראשונות והחיוניות להתפתחות המוחית היא מה שאנחנו קוראים לו "למידת חיקוי". הילד רואה התנהגויות של ילדים אחרים או של מבוגרים ומחקה אותן. זו דרך חיונית ללמוד התנהגויות בעולם. מן הסתם, הדרך הזו מחייבת אינטראקציה עם אנשים אחרים ועם ילדים אחרים ואי אפשר לקיים כזו אינטראקציה כשהעיניים תקועות בתוך מסך.

 

  • כל דקה שהילד מבלה מול מסך זו דקה שהילד אינו מבלה באינטראקציה עם הוריו, אחיו, חבריו או בפעילות פיזית. בשנות החיים הראשונות, כאשר לומדים שפה וכישורי חברה נוספים, האינטראקציה הזו סופר חשובה כיוון שדרכה ילדים לומדים על מערכות יחסים. אי אפשר ללמוד על מערכות יחסים דרך מסך, זה משהו שחייבים לחוות אותו.

 

  • הסיבה שבגללה ארגון רופאי הילדים האמריקאי ממליץ לא לחשוף ילדים מתחת לגיל שנתיים למסכים בכלל היא כי עד גיל שנתיים (ומעבר לו כמובן, אבל עד אליו זה קריטי), ילדים לומדים לזחול, וללכת, ולהשתמש בגוף שלהם. את כל זה פשוט אי אפשר ללמוד כאשר דבוקים למסך. תינוקות חייבים להיות מסוגלים לחקור את הסביבה שלהם ולהיות פעילים פיזית על מנת שילמדו לזחול וללכת ולשלוט במוטוריקה גסה ועדינה.

 

  • ב 2019, יצא מחקר שנערך באוניברסיטת קאלגרי על 2500 ילדים בגילאי 2-5 בין השנים 2011-2016 מצא שזמן מסך מרובה (מעל 3 שעות ביום) קשור לירידה בתפקודים קוגניטיביים, התפתחות פיזית מעוכבת, כישורי שפה נחותים, פתרון בעיות נחות ומוטוריקה גסה ועדינה ביחס לבני גילם אשר נחשפו למסכים בין 1-2 שעות ביום. המחקר עצמו נמצא פה:  https://jamanetwork.com/journals/jamapediatrics/article-abstract/2722666

  • ארגון הבריאות האמריקאי מצביע על קשר בין זמן מסך פאסיבי מרובה לבין עלייה בסיכויי השמנה אצל בני נוער והעלאת הסיכוי להתקפי לב הנובעים מעודף משקל (בגלל חוסר פעילות פיזית). https://www.ahajournals.org/doi/pdf/10.1161/CIR.0000000000000591

 

  • ילדים ותינוקות לומדים הרבה יותר טוב בעזרת מגע בחפצים תלת מימדיים מאשר בצפייה פאסיבית במסכים. חוש המגע הוא חוש מאוד חשוב להתפתחות ולחוויות מן העולם.

 

  • מחקרים שונים מראים שילדים בין הגילאים 3-5 שהוריהם מקריאים להם ספרים אמיתיים מראים כישורי שפה גבוהים יותר מאשר ילדים אשר הוריהם מקריאים להם ספרים אלקטרוניים מתוך מכשיר. הסיבה לכך היא כנראה הצלילים שיוצאים מתוך המכשיר בזמן ההקראה, מה שמסיח את דעתו של הילד מן הסיפור ומן המילים. מצד שני, מחקרים אחרים מראים שילדים מתחת לגיל 2 למדו מילים טוב יותר כאשר האפליקציה החינוכית היתה אקטיבית (הם היו צריכים ללחוץ על משהו) מאשר כאשר היתה פאסיבית (רק צפו בה).

 

  • יתכן, וזה עדיין נושא שנמצא במחקר וללא מסקנות חותכות לפה או לפה, שיש למסכים השפעה על טווח הקשב של ילדים ועל הפרעות אכילה, אך כאמור, נושאים אלו עדיין ללא הוכחות לפה או לפה.

 

  • מן הסתם, כל זמן שילד מבלה מול מסך, זה זמן שבו הוא לא משחק תופסת או מחבואים או רץ או קופץ בחוץ. מצד שני, הפעילות החברתית בתוך המסכים לעיתים גם היא ענפה מאוד. בנוסף, ילדים עדיין משחקים בחוץ, למרות המסכים.

 

  • אולם, מחקר מ 2014 מראה שכאשר זמן מסך מגביל אינטראקציית אחד על אחד, הכישורים החברתיים של ילדים עלולים להפגע בכך שהם יתקשו לפרש את הרגשות של האדם העומד מולם. זה מה שנקרא "אינטליגנציה חברתית", היכולת לזהות רגשות ומצבים חברתיים שהיא תולדה של האינטליגנציה הכללית. כאשר ילדים לומדים על מצבים חברתיים מתוך מסכים בלבד, הכישור הזה עלול להפגע. אפשר לקרוא את המחקר פה: http://newsroom.ucla.edu/releases/in-our-digital-world-are-young-people-losing-the-ability-to-read-emotions

 

  • לפי מחקר של אוניברסיטת טקסס מ 2015, ילדים ממעמד סוציואקונומי נמוך נפגעים יותר מאשר ילדים ממעמד סוציואקונומי גבוה מבחינת שימוש במסכים. נמצא במחקר שמסכים יוצרים יותר הסחות קשב אצל ילדים ממעמד סוציואקונומי נמוך מאשר אצל ילדים ממעמד גבוה אשר מסוגלים להמשיך ולהתרכז למרות המסכים וכאשר החרימו טלפונים סלולריים לתלמידים ממעמד נמוך, הציונים שלהם עלו. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בכך שמשפחות עניות יותר נוטות לשים את הילדים יותר מול הטלוויזיה כבייביסיטר או כפעילות, מה שחושף אותם לזמן מסך רב יותר בילדותם. הנה קישור למחקר עצמו: https://news.utexas.edu/2015/05/18/mobile-phone-bans-lead-to-rise-in-student-test-scores/

 

  • נמצא כי ילדים שישנים עם סמראטפון ליד המיטה, או שמשתמשים בו לפני השינה, ישנים בממוצע 20.6 דקות פחות בלילה. הסיבה לכך היא ככל הנראה האור הכחול הנפלט מהמכשיר אשר משפיע על ההורמון מלטונין המופרש בשינה וקשור לויסות מחזורי השינה. האור הכחול גורם להפרעה בהפרשת ההורמון ולעיניים יבשות מה שמקשה על ההירדמות, בעיקר לפני או בתחילת גיל ההתבגרות. זה יוצר מצב של חוסר שינה וחוסר מנוחה אשר מתבטא בעצבנות במהלך היום. ולא, האור הכחול מהטלפון לא מעוור את המשתמשים לאט לאט, למרות הכותרות המבהילות בתקשורת. https://www.aao.org/eye-health/news/smartphone-blue-light-is-not-blinding-you

 

  • במחקר מ 2018 נמצא כי ילדים אשר בילו עם מסכים פחות משעתיים ביום קיבלו ציונים טובים יותר במבחנים קוגניטיביים והתפתחותיים אשר בחנו כישורי למידה, שפה וזיכרון. המחקר נערך על ילדים בגילאי 8-11 ומצא שהתוצאות הטובות ביותר במבחנים התקבלו על ידי ילדים שבילו לפחות שעה ביום בפעילות ספורטיבית, לא יותר משעתיים זמן מסך, וישנו בין 9-11 שעות בלילה. המחקר נמצא פה: https://www.thelancet.com/journals/lanchi/article/PIIS2352-4642(18)30278-5/fulltext

 

  • במחקר הגדול מסוגו בהדמייה מוחית, נמצא כי בשימוש מאסיבי במסכים, קליפת המוח נהיית דקה יותר. אולם, בשלב זה במחקר לא ברור אם זה אכן נגרם על ידי המסכים עצמם, או התוכן, או סיבה אחרת. זה המחקר הכי גדול בעולם שמתקיים כרגע, אך אין ממנו עדיין מסקנות לפה או לפה. https://www.cbsnews.com/news/groundbreaking-study-examines-effects-of-screen-time-on-kids-60-minutes/

 

 הטוב

  • נייר עמדה של ארגון רופאי הילדים בבריטניה, אשר סקר את כל המחקרים עד כה, טוען כי לאור כל המחקרים, הקשר בין מסכים להשפעות שליליות הוא כה חלש עד כדי כך שהוא אינו יכול להמליץ על הגבלה של זמן מסך, בשום גיל. במילים אחרות, אין למסכים השפעה שלילית על ילדים והורים צריכים להפסיק לדאוג בשל זמן מסך כזה או אחר. (כמובן שעדיין חשובה פעילות גופנית, חברתית ושינה טובה ואסור שזמן המסך יחליף אותן). https://www.rcpch.ac.uk/sites/default/files/2018-12/rcpch_screen_time_guide_-_final.pdf

 

  • כמו שלנו המבוגרים, זמן מסך עוזר להרגע, ככה הוא עוזר גם לילדים להרגע.

 

 

  • מחקר מינואר 2019 באוניברסיטת אוקספורד, שבדק יותר מ 350,000 ילדים, מצא כי זמן מסך אינו גורם שום נזק אצל ילדים ואין לו כמעט שום השפעה על הבריאות הפסיכולוגית שלהם, הוא אינו גורם להם להיות מדוכאים, או בעלי נטיות התאבדותיות, מרוכזים בעצמם או מבודדים חברתית, בניגוד מוחלט להצהרות של התקשורת או למחקרים שנעשו על מספרים קטנים יותר של ילדים. המחקר המלא נמצא פה: https://www.nature.com/articles/s41562-018-0506-1.epdf

  

  • כאמור בפתיח, הטכנולוגיה פה והיא פה כדי להשאר, ילדים מסתגלים אליה הרבה יותר מהר ממה שאנחנו מסוגלים להבין. למעשה, הכישורים הטכנולוגיים שנרכשים בגיל צעיר יכולים לשמש אותו במהלך כל חייו. אפשר למשל ללמד ילדים קטנים (גילאי 6-10 ) לכתוב קוד ונמצא שיש לזה המון המון יתרונות קוגניטיביים ולימודיים. https://www.raisesmartkid.com/6-to-10-years-old/coding-for-kids-a-parents-guide

 

  • כאשר לא מדובר בצפייה פאסיבית, זאת אומרת, כאשר ההורה מעורב בצפייה והילד צריך לפעול בצורה אקטיבית במשחק או עם אינטראקציה עם ההורה בצורה של שאלת שאלות, נמצא כי ישנה אפילו התפתחות מואצת של כישורים קוגניטיביים והתפתחותיים אצל תינוקות. הרעיון החשוב פה הוא צפייה משותפת ואקטיבית עם ההורה וכן צפייה בתכנים איכותיים.

 

  • ילדים המשתמשים בטאבלטים ללמידה לעיתים מראים יותר מוטיביציה מאשר ילדים המשתמשים בספרים בלבד. השימוש במכשיר טכנולוגי ללמידה, אם מבחינת נוחות ואם מבחינת משחק, לפעמים גורם ליותר מוטיבציה ללמוד דברים חדשים. על פי מרכז להתפתחות הילד בלונדון, מסכים עצמם אינם טובים או רעים, זה תלוי מה שעושים איתם.

 

  • ילדים כיום חשופים פחות ופחות לספרים, בעיקר כי הם לא רואים את הוריהם קוראים ספרים, לפחות לא כמו בעבר. השימוש בטכנולוגיה יכול לפתוח אותם לעולמות ספרותיים ענפים בכך שהם מקבלים את הסיפורים הללו בצורה דיגיטאלית (תחשבו לחוות את סיפורי הילדות שלנו בתוך מציאות מדומה…)

  • תקשורת, גם אם לא אחד על אחד, היא עדיין תקשורת. ואם פעם הילדים שלנו היו צריכים ללמוד לתקשר אחד על אחד או בקבוצות קטנות, כיום הטכנולוגיה מאפשרת להם לתקשר עם קבוצות מאוד גדולות של ילדים ובכך לרכוש כישורים חברתיים שלא היו מתאפשרים בצורה אחרת.  רכישת יכולות חברתיות זו אחד מהכישורים החשובים ביותר של גיל ההתבגרות וככל שהחשיפה לאחרים רבה יותר, כך הכישור הזה מתפתח יותר.  ילדים רוכשים כישורים חברתיים מתקדמים דרך הרשתות החברתיות.

 

 

לסיכום

אז מה למדנו?

למדנו שככל הנראה, לאור כל המחקרים שהובאו בחלק של ה"רע" וכל המחקרים שהובאו בחלק של ה"טוב" אנחנו נשארים עם ה "לא נורא".

למסכים או לזמן מסך אין שום השפעות שליליות על התפתחות פסיכולוגית של ילדים.

למה כן יש השפעות שליליות?

  • לחוסר פעילות גופנית..

  • לחוסר שינה.

  • לחוסר אינטראקציה עם ההורים.

  • לצפייה פאסיבית במסכים בתוכן שהוא לא לימודי.

  • לצפייה פאסיבית לבד.

  • אלו כן הדברים אשר גורמים לנזקים התפתחותיים.

 

 מה כן לעשות?

  • לא צריך להגביל זמן מסך כל עוד לא מדובר בהגזמות פראיות (כמו 8 שעות ביום).

  • כל עוד הילד מעורב בפעילות חברתית אחרת, יוצא החוצה, מתקשר עם חברים, זז ופעיל, אין שום סיבה להגביל זמן מסך.

  • להבין כי מסכים הם פה כדי להשאר והבעיה היא לא בהם אלא באיזה שימוש עושים בהם.

  • לבחור עם הילדים תכנים המתאימים לגילאים שלהם.

  • להשתדל לצפות יחד ולשחק יחד עם הילדים, בצורה כזו, יש גם אינטראקציה הורית בנוסף למסך.

 

לזכור כי מסכים הם כמו כל דבר אחר, כשלעצמם, הם לא רעים והם יכולים אפילו להיות טובים מאוד, השאלה היא, כמו כל דבר בחיים, מה עושים איתם.

 

ד"ר עופר מונר, אוגוסט 2019